מנהלת חשבונות פוטרה מעבודתה במשרד רואה חשבון בטענה כי תפקודה המקצועי היה לקוי. העובדת מנגד טענה כי פוטרה אך ורק בשל הריונה. בית הדין קבע כי הריונה היוו שיקול בפיטוריה ופסק לעובדת פיצויים בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעה שהגישה עובדת כנגד משרד רואה חשבון, בה היא ביקשה לקבל פיצויים בטענה כי היא פוטרה מעבודה במשרד עקב הריונה.
לחצו כאן לקריאת מדריך על פיטורים בהריון
עובדות המקרה
מפסק הדין עולה, כי משרד רואה החשבון פרסם מודעת דרושים לגיוס מנהלת חשבונות למשרד, ולאחר מכן העובדת שלחה קורות חיים וזומנה לראיון וכעבור זמן קצר החלה לעבוד במשרד. כעבור כחודשיים מתחילת עבודתה, זימן אותה בעלי המשרד לשיחה בשל ביצועיה הנמוכים בעבודה, וכעבור כחודשיים נוספים שיתפה העובדת את בתו של בעלי המשרד על כך שהיא בהריון, ושבועיים לאחר מכן אף הודיעה לבעלי המשרד על כך.
כיומיים לאחר שהעובדת הודיעה לבעלי המשרד על כך שהיא בהריון, בעלי המשרד פנה אליה ואמר לה כי התכוון לפטר אותה עוד לפני שהיא הודיעה לו על כך שהיא בהריון, והציע לה להפחית בשכרה ובמידה והיא תסכים תינתן לה תקופת ניסיון נוספת להוכיח את עצמה, אך כעבור מספר ימים מסרה העובדת לבעלי המשרד כי היא לא מוכנה להפחית בשכרה, ובתגובה לכך מסר לה בעלי המשרד כי הוא יבחן שוב את כדאיות העסקתה בתנאי השכר.
כעבור מספר ימים נשלח לעובדת זימון לשיחת שימוע לפני פיטורים ובה נטען בין היתר, כי העילות לשימוע הן הספק דל ביותר של העובדת במסגרת עבודתה במשרד ויכולת מקצועית לא מספקת. לאחר מכן, פנתה העובדת לבעלי המשרד וביקשה ממנו לבטל את הליך השימוע בתמורה לכך ששכרה יופחת, אולם בתגובה לכך ציין בפניה בעלי המשרד כי הצעתו להשאירה בעבודה הייתה מתוך נדיבות ולא היה מדובר בהצעה שתישאר על הפרק לזמן בלתי מוגבל, וכי הוא מעוניין לערוך לה שימוע בכל מקרה. לבסוף נערך לעובדת שיחת שימוע, ולאחר מכן וכעבור פרק זמן של 5 וחצי חודשים בהם הועסקה העובדת במשרד, נמסר לה מכתב הפיטורים.
טענות העובדת
במסגרת התביעה שהגישה העובדת כנגד משרד רואה החשבון ביקשה היא בין היתר לקבל, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין אפליה ועוגמת נפש, וטענה כי פיטוריה מעבודתה במשרד בוצעו שלא כדין ובחוסר תום לב רק על רקע הריונה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
טענות משרד רואה החשבון
משרד רואה החשבון טען מנגד בין היתר, כי הצהרותיה של העובדת בכל הנוגע לניסיון תעסוקתי על פעולות עיקריות שהיא נדרשה לבצעה בעבודתה במשרד התגלו ככוזבות והסבו למשרד נזקים רבים ופגיעה במוניטין העסקי שלו, וכי במהלך עבודתה של העובדת במשרד הבחין בעלי המשרד כי העובדת אינה מקצועית ואינה שולטת בתוכנות המקצועיות הנדרשות, תוך שהיא נהגה לפנות לעובדי המשרד בשאלות בסיסיות שלא תאמו השכלה סבירה של מנהלת חשבונות או את הוותק והניסיון עליהן הצהירה בעת שהתקבלה לעבודה במשרד.
עוד נטען, כי לא היה קשר בין הריונה של העובדת לבין פיטוריה, וכי לאורך כל תקופת העסקתה במשרד תפקודה נבחן מתוך תקווה שהוא ישתפר, אך לבסוף לא נותרה ברירה אלא לערוך לה שימוע לפני פיטורים ולפטרה בשל ביצועיה ותפקודה המקצועי בלבד, והידיעה על הריונה לא היווה שיקול להחלטה על פיטוריה ואף נעשו ניסיונות ומאמץ שלא להגיע למצב של פיטוריה.
החלטת בית הדין
בית הדין דן בטענות הצדדים והחליט לקבל את תביעת העובדת בחלקה, תוך שחייב את משרד רואה החשבון לשלם לה פיצוי בסך 33,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות ובתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
בית הדין ציין, כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו דורש הוכחת כוונה של המעסיק להפלות את העובד כתנאי לגיבוש עילת תביעה, ודי בכך שהמעסיק התחשב בהריונה של העובדת כשיקול מתוך שיקוליו לשם קבלת החלטה בפיטוריה של העובדת כדי שתקום לעובדת עילת תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות.
כלומר גם אם לא הייתה למעסיק כוונה להפלות את העובדת, אך רק עצם ההתחשבות בכך שהיא בהריון הנה שיקול אסור על פי חוק שוויון הזדמנויות, ובמידה והעובדת מוכיחה שהתקיימו אצלה הכישורים שקבע המעסיק לצורך מילוי התפקיד, יהיה על המעסיק הנטל לסתור את טענת ההפליה של העובדת, ועל כך כי החלטתו לפטרה לא התבססה על שיקול אסור כגון הריונה.
במקרה זה קבע בית הדין, כי העובדת הביאה ראשית ראיה לכך שלא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטוריה על פי התנהגותה או מעשיה וכי הריונה כן היווה שיקול בפיטוריה, וכן נקבע כי העובדת לא שיקרה באשר לניסיונה והשכלתה בעת שהתקבלה לעבודה במשרד.
עוד קבע בית הדין, כי לאחר שנודע לבעלי המשרד על כך שהעובדת בהריון הוא הציע לה כאמור כי שכרה יופחת ובמידה והיא תסכים לכך יינתן לה תקופת ניסיון נוספת להוכיח את עצמה. בית הדין קבע בנושא זה כי "מוטב שהצעה זו לא הועלתה משהועלתה", וכי היא מחזקת את גרסת העובדת על כך כי "הריונה נשקל כחלק מהגורמים לסיום העסקתה".
לאור זאת קבע בית הדין, כי משרד רואה החשבון לא הצליח לשכנע אותו כי חלק משיקוליו באשר לפיטוריה של העובדת מעבודתה לא היו בשל הריונה, וציין כי הטענות שהועלו על-ידי המשרד בדבר הכשלים בתפקודה הועצמו והריונה היוו שיקול בפיטוריה אך לא הטעם הבלעדי, וכן ציין כי לא מן הנמנע כי אם העובדת לא הייתה בהריון הייתה ניתנת לה הזמנות נוספת לשפר את תפקודה המקצועי בטרם החלטה על פיטוריה.
מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד אהוד פאי. לשאול בנושא דוא"ל: office@felaw.co.il, טל. 077-6596951
מאמר זה מהווה תוכן פרסומי, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
